החלטה בתיק תא"ק 9368-07-10

בפני בקשת רשות להתגונן מטעם המבקש, הנתבע מס' 3 בתיק שבכותרת, אחד משני ערבים לחוב הנתבע מס' 1, אביו של המבקש (להלן: " החייב העיקרי") בחשבונו בבנק המשיב.

נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ניתן ביום 17/10/11 פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 28.06.06 חתמו המבקש והנתבע מס' 2 על "כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (צמוד למדד)", לפיו התחייבו להחזיר למשיב את כל הסכומים עד לסך של 80,000 ש"ח שיהיה חייב החייב העיקרי, בתוספת ריבית, חיובים והוצאות בשיעור שיהיה נהוג אצל המשיבה מעת לעת ( נספח ת'3 לכתב התביעה). סכום חובו של החייב העיקרי בהלוואות ובחשבון עו"ש הגיע לסך 99,628.88 ש"ח לא כולל ריבית מיום 31.3.10.

אין חולק כי המבקש ערב ב"ערבות מתמדת" "לסילוקם המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים או שעשויים להגיע לבנק מאת החייב העיקרי" (סעיף 1 לכתב הערבות, נספח ת'3 לכתב התביעה), גם אין חולק על גובה חובו של החייב העיקרי.

בקשה לדחייה על הסף, שהגיש המבקש בטענה כי לא מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי נדחתה (החלטת כב' סגן הנשיא, השופט . וגנר מיום 29/3/11), והמבקש לא חזר על הטענה בפניי.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשות המבקשים בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

ועוד נפסק: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" (כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009), נבו).

בהליך זה, המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, נחקר בפניי בדיון ביום 10/7/11, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

המבקש טוען כי חתם על טופס ערבות עד לסך של 80,000 ש"ח צמוד למדד בלבד, וכי המשיבה בניגוד לתנאי  כתב הערבות חייבה אותו בנוסף גם בריבית והצמדה, טענה  כללית וסתמית לאור העובדה כי  מעיון בטופס הערבות עליו חתם המבקש עולה בבירור כי אילו היה טורח המבקש לעיין טרם חתימתו בטופס הערבות עליו חתם, היה מוצא כי בנוסף לכך שערבות זו צמודה למדד המחירים לצרכן, עליו גם לשלם בגין ריביות והוצאות שונות, במידה והחייב העיקרי לא יעמוד בהתחייבויותיו ( סעיף 2 לכתב הערבות, נספח ת'3 לכתב התביעה).

הלכה ידועה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהיה תוכן המסמך אשא יהא. ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פד"י י"ט עמ' 117, 113 ו ע"א גלעדי נ' אוריון פד"י כ"ה (1) 648.

על כן אני מוצאת כי טענה זו של המבקש אינה מקימה לו הגנה.

עוד טוען המבקש כי הפקיד במשך תקופה ארוכה שיקים בסך 3,000-3,500 ש"ח לחשבונו של החייב העיקרי, ואף צירף טפסי הפקדה ( עמ' 4-5 לבקשה) בסך 18,900 ש"ח. כמו כן, לטענתו הפקיד כספים רבים  בסכומים שונים אשר נועדו לכיסוי חובותיו כערב לחשבון נשוא תביעה זו, וכי כל הפקדה שבוצעה בחשבון בוצעה על ידו, ומאחר שכך, הוא מילא את חלקו כערב ופרע את כל חובותיו למשיב, טענה עליה חזר במהלך חקירתו הנגדית ( פרוטוקול, עמ' 2 שורות 1-4, 13-19), הטענה בעניין הפקדת סכומים שונים ע"י המבקש לא נסתרה ועולה מדפי הבנק אשר צורפו ע"י המשיב עצמו ( מש/1). ב"כ המשיב הודה כי "מצאתי את התשלומים שטען להם המבקש ועד 3 הפקדות בסך 3000 ש"ח כל אחד אבל אחד השיקים מיום 15/12/09 חזר..." ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-4). מעיון בפירוט התנועות בדפי הבנק דלעיל, נחזים להראות סכומים שונים של הפקדות, מאז החתימה על כתב הערבות חלקם בשיקים וחלקם במזומן בזמנים שונים, בסכומים גבוהים אשר כיסו החזרי הלוואות שונות שקיבל החייב העיקרי בחשבון מפעם לפעם, אך בסופו של יום נותר החייב העיקרי חייב סכום העולה על סכום הערבות. טענת התשלומים במהלך השנים אינה מהווה הגנה בפני סכום התביעה, שכן הערבות, עליה חתם המבקש הינה "ערבות מתמדת", כלומר כל עוד יהיה החייב העיקרי חייב סכום, שהינו בגדרי סכום הערבות המוגבלת, או עד הפטרתו. המבקש הודה כי לא היה לו כל הסכם עם המשיב בעניין הפטרתו מהערבות ( פרוטוקול, עמ' 1, שורות 20-23), והעובדה שהפקיד כספים לחשבון אינה מהווה הגנה בפני עילת התביעה.

הסיכום הינו כי אין בפי המבקש כל הגנה בפני התביעה, לשלם לפי ערבותו, ואני דוחה את בקשת הרשות להתגונן מטעמו.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח.

פסק דין נחתם בטופס נפרד.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: